קרצוף וריבוד אספלט בלי לפרק הכול

עומק הקרצוף הטיפוסי הוא 3–5 ס״מ, שזה בדרך כלל עובי שכבת השחיקה העליונה. מכונת הקרצוף מסירה את האספלט בדיוק לעומק שנקבע, ומשאירה משטח מחוספס שהשכבה החדשה נצמדת אליו היטב. כשיש חריצים עמוקים (ריטינג) או סדקים שחדרו לשכבה המקשרת, מקרצפים עמוק יותר ולעיתים מרבדים בשתי שכבות.

ריבוד בלבד, בלי קרצוף, מתאים כשהמשטח יציב, אין בו שקיעות, והתוספת של כמה סנטימטרים בגובה לא יוצרת בעיה. למשל בחניה פרטית עם שחיקה שטחית או בדרך גישה שאין לאורכה מפתנים ושוחות. קרצוף וריבוד נדרש כשהגובה מוגבל – ליד אבני שפה, כניסות לבניין, שוחות ביוב ותעלות ניקוז – כשהשכבה הישנה מתפוררת ואין טעם לבנות עליה, או כשצריך לתקן שיפועים ולהחזיר ניקוז תקין של כ־2%. ריבוד חוזר שוב ושוב בלי קרצוף מעלה את מפלס הכביש עד שהמים כבר לא זורמים לכיוון הנכון.

אם המצע עצמו קרס – יש שקיעות עמוקות או סדקי עור תנין שחוזרים – ריבוד לא יפתור את הבעיה, ונדרשת סלילת אספלט מחדש הכוללת תיקון מצע. נקודות בודדות של נזק עמוק מטפלים לפני הריבוד בתיקון בורות וסדקים, כדי שהשכבה החדשה תשב על בסיס יציב.

ההבדל בין ריבוד שמחזיק שנים לבין ריבוד שמתקלף אחרי חורף אחד נמצא בפרטים: ניקוי, ריסוס מאחה וטמפרטורת ההידוק. כך נראית עבודת ריבוד כבישים ומגרשים אצלנו, לפי המפרט הכללי לעבודות בניה – פרק 51:

קרצוף וריבוד משתלם במיוחד במגרשי חניה גדולים ובכבישים פנימיים, שם עלות פירוק המבנה כולו גבוהה מאוד. אחרי הריבוד מומלץ לחדש את סימון הכבישים והחניות, ובמגרשים כדאי לקרוא גם על סלילת חניות ומגרשי חניה. לתיקון זמני של נקודות בודדות עד מועד העבודה אפשר להשתמש באספלט קר.